Daf 31a
בְּאִסְרַטְיָא וּפָרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵידָה. טַלִּית בְּצַד גָּדֵר, קַרְדּוֹם בְּצַד גָּדֵר, וּפָרָה רוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים – אֵין זוֹ אֲבֵידָה. שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי זוֹ אֲבֵידָה. רָאָה מַיִם שֶׁשּׁוֹטְפִין וּבָאִין – הֲרֵי זֶה גּוֹדֵר בִּפְנֵיהֶם.
Rachi (non traduit)
אסרטיא. דרך כבושה לרבים:
ששוטפין ובאין. לשדה חבירו:
Tossefoth (non traduit)
קורדום בצד גדר. פירשתי לעיל (בבא מציעא כה:
סד''ה ואם נטל):
אָמַר רָבָא: ''לְכָל אֲבֵידַת אָחִיךָ'' – לְרַבּוֹת אֲבֵידַת קַרְקַע. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲנַנְיָא לְרָבָא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ, רָאָה מַיִם שֶׁשּׁוֹטְפִין וּבָאִין הֲרֵי זֶה גּוֹדֵר בִּפְנֵיהֶם.
Rachi (non traduit)
אמר רבא לכל אבידת כו'. מילתא באפיה נפשיה היא דאמרה רבא בבי מדרשא:
אֲמַר לֵיהּ: אִי מִשּׁוּם הָא לָא (תְּסַיְּיעַי) [תְּסַיְּיעַן], הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בִּדְאִיכָּא עוּמְרִין. אִי דְּאִיכָּא עוּמְרִין, מַאי לְמֵימְרָא – לָא צְרִיכָא, דְּאִית בַּהּ עוּמְרִין דִּצְרִיכִי לְאַרְעָא, מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דִּצְרִיכִי לְאַרְעָא, כִּי גּוּפַהּ דְּאַרְעָא דָּמַיִין, קָא מַשְׁמַע לַן.
Rachi (non traduit)
מאי למימרא. ותיפוק ליה משום עומרין שישנן בכלל אבידה דדמו לפרטא דשה ושלמה ולמה לי לכל לרבוינהו:
מָצָא חֲמוֹר וּפָרָה [וְכוּ']. הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא! אָמְרַתְּ: מָצָא חֲמוֹר וּפָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ – אֵין זוֹ אֲבֵידָה, רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ הוּא דְּלָא הָווּ אֲבֵידָה, הָא רָצָה בַּדֶּרֶךְ וְרוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים הָוְיָא אֲבֵידָה. אֵימָא סֵיפָא: חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים וּפָרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵידָה. רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים הוּא דְּהָוְיָא אֲבֵידָה, הָא רָצָה בַּדֶּרֶךְ וְרוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים – אֵין זוֹ אֲבֵידָה!
אָמַר אַבָּיֵי: ''יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ''; תְּנָא רוֹעָה בַּדֶּרֶךְ דְּלָא הָוְיָא אֲבֵידָה, וְהוּא הַדִּין לְרוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים. תְּנָא רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים דְּהָוְיָא אֲבֵידָה, וְהוּא הַדִּין לְרָצָה בַּדֶּרֶךְ.
Rachi (non traduit)
רועה בדרך. איכא תרתי למעליותא חדא דרועה ועוד דאפילו רצה לא מסתקבא רצה בין הכרמים איכא תרתי לגריעותא חדא דרצה ועוד דכרמים מסקבי לה רצה בדרך איכא חדא לגריעותא דרצה ומתקלקלת בריצתה אי נמי תלך למרחקים רועה בין הכרמים חדא לגריעותא דזימנין דמסתקבא:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי ''יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ'' – לִיתְנֵי קִילְּתָא, וְכָל שֶׁכֵּן חֲמִירְתָּא. לִיתְנֵי רָצָה בַּדֶּרֶךְ דְּהָוְיָא אֲבֵידָה, וְכָל שֶׁכֵּן רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים. וְלִתְנֵי רוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים, דְּלָא הָוְיָא אֲבֵידָה, וְכָל שֶׁכֵּן רוֹעָה בַּדֶּרֶךְ.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: רָצָה אַרָצָה לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאַפַּהּ לְגַבֵּי דַּבְרָא, הָא דְּאַפַּהּ לְגַבֵּי מָתָא.
רוֹעָה אַרוֹעָה נָמֵי לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּאֲבֵידַת גּוּפָהּ, כָּאן בַּאֲבֵידַת קַרְקַע.
Rachi (non traduit)
והא באבידת גופה כו'. מפרש ואזיל לה:
באבידת קרקע. וחייב להוציאה משום הפסד כרמים:
כִּי קָתָנֵי רוֹעָה בַּדֶּרֶךְ לָא הָוְיָא אֲבֵידָה, הָא רוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים הָוְיָא אֲבֵידָה בַּאֲבֵידַת קַרְקַע. וְכִי קָתָנֵי רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים הָוְיָא אֲבֵידָה, הָא רוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים לָא הָוְיָא אֲבֵידָה בַּאֲבֵידַת גּוּפָהּ, דְּרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים מִסְ[תַּ]קְּבָא, וְרוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים לָא מִסְ[תַּ]קְּבָא.
וְרוֹעָה בֵּין הַכְּרָמִים, נְהִי דְּלָא מִסְ[תַּ]קְּבָא תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם אֲבֵידַת קַרְקַע! בִּדְגוֹי.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם אֲבֵידַת גּוּפָהּ, דְּדִלְמָא קָטְלוּ לַהּ! בְּאַתְרָא דְּמַתְרוּ וַהֲדַר קָטְלִי. וְדִלְמָא אַתְרוֹ בָּהּ! אִי אַתְרוֹ בַּהּ וְלָא אִזְדְּהַרוּ בַּהּ, וַדַּאי אֲבֵידָה מִדַּעַת הִיא.
הֶחְזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחְזִירָהּ וּבָרְחָה [וְכוּ']. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן לְרָבָא, אֵימָא: ''הָשֵׁב'' חֲדָא זִמְנָא, ''תְּשִׁיבֵם'' תְּרֵי זִמְנֵי!
אֲמַר לֵיהּ: ''הָשֵׁב'' אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים מַשְׁמַע, ''תְּשִׁיבֵם'' אֵין לִי אֶלָּא לְבֵיתוֹ, לְגִינָּתוֹ וּלְחוּרְבָּתוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תְּשִׁיבֵם'', מִכָּל מָקוֹם. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּמִינַּטְרָא, פְּשִׁיטָא. אִי דְּלָא מִינַּטְרָא, אַמַּאי?
Rachi (non traduit)
לגינתו ולחורבתו מנין. דהויא השבה ופטור:
לְעוֹלָם דְּמִינַּטְרָא, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּלָא בָּעֵינַן דַּעַת בְּעָלִים. וְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר: הַכֹּל צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים, חוּץ מֵהֲשָׁבַת אֲבֵידָה, שֶׁהַתּוֹרָה רִיבְּתָה הֲשָׁבוֹת הַרְבֵּה.
Rachi (non traduit)
דעת בעלים. לומר לו שמור פרתך שהחזרתיה לגינתך שמצאתיה אובדת:
הכל צריך דעת בעלים. גנב גזלן וד' שומרים שהשיבו צריכין להודיעו ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה חייבים באחריותן דכיון דידע שאבדה ולא ידע שהושבה לא נזהר בה ולא מאכילה:
''שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח'', אֵימָא: ''שַׁלֵּחַ'' חֲדָא זִימְנָא, ''תְּשַׁלַּח'' תְּרֵי זִמְנֵי!
Rachi (non traduit)
שלח. לגבי שלוח הקן:
תרתי זמני. ואנן תנן שלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו ארבע וה' פעמים חייב:
אֲמַר לֵיהּ: ''שַׁלֵּחַ'' – אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים מַשְׁמַע. ''תְּשַׁלַּח'' אֵין לִי אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת, לִדְבַר מִצְוָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תְּשַׁלַּח'', מִכָּל מָקוֹם.
Rachi (non traduit)
לדבר הרשות. שאין צריך לצפור אלא לאוכלה:
לדבר מצוה מנין. היה צריך לטהר בו את המצורע מנין שאסור באם על הבנים ת''ל תשלח:
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן לְרָבָא: וְאֵימָא ''הוֹכֵחַ'' חֲדָא זִימְנָא, ''תּוֹכִיחַ'' תְּרֵי זִמְנֵי?
אֲמַר לֵיהּ: ''הוֹכֵחַ'' – אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים מַשְׁמַע. ''תּוֹכִיחַ'' – אֵין לִי אֶלָּא הָרַב לְתַלְמִיד. תַּלְמִיד לְרַב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ'', מִכָּל מָקוֹם.
''עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ'', אֵין לִי אֶלָּא בְּעָלָיו עִמּוֹ. שֶׁאֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ''עָזֹב תַּעֲזֹב'', מִכָּל מָקוֹם.
Rachi (non traduit)
עזב תעזוב. פריקה:
''הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ'', אֵין לִי אֶלָּא בְּעָלָיו עִמּוֹ. שֶׁאֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ''הָקֵם תָּקִים'', מִכָּל מָקוֹם.
Rachi (non traduit)
הקם תקים. טעינה:
וּלְמָה לֵיהּ לְמִכְתַּב פְּרִיקָה, וּלְמָה לֵיהּ לְמִכְתַּב טְעִינָה? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא פְּרִיקָה – הֲוָה אָמֵינָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים וְאִיכָּא חֶסְרוֹן כִּיס, אֲבָל טְעִינָה, דְּלָאו צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים אִיכָּא וְלָא חֶסְרוֹן כִּיס אִיכָּא, אֵימָא לָא.
Rachi (non traduit)
חסרון כיס. שהבהמה מתקלקלת:
Tossefoth (non traduit)
למה לי למכתב רחמנא פריקה כו'. אין לפרש למה לי דכתב כוליה קרא דפריקה או דטעינה דא''כ היכי קאמר אי אשמועינן טעינה דבשכר הא משמע לקמן (בבא מציעא דף לב.) דטעינה לא הוי בשכר אלא משום דנכתב פריקה ועוד דלא שייכא הך צריכותא אלא לקמן אלא י''ל למה לי דכתב רחמנא יתורא דמרבינן אין בעליו עמו בפריקה ולמה לי דכתב בטעינה:
וְאִי אַשְׁמְעִינַן טְעִינָה מִשּׁוּם דִּבְשָׂכָר, אֲבָל פְּרִיקָה דִּבְחִנָּם, אֵימָא לָא. צְרִיכָא.
Rachi (non traduit)
משום דבשכר. שנותנין לו שכר דאיכא למ''ד לקמן (בבא מציעא דף לב.) טעינה בשכר פריקה בחנם:
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: אַף טְעִינָה בְּחִנָּם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא מְסַיְּימִי קְרָאֵי.
Rachi (non traduit)
לא מסיימי קראי. הי משמע טעינה והי משמע פריקה ואי כתב חדא הוה אמינא לפריקה אתא אבל טעינה לא כתב רחמנא אידך לטעינה:
Tossefoth (non traduit)
לרבי שמעון לא מסיימי קראי. תימה דלקמן (בבא מציעא דף לב.) משמע דקרא דנופלים בדרך לא מסיים לר''ש דהוי בטעינה דטעונייהו עלייהו משמע ואי לא כתב אלא חד הוה מוקמי ליה בפריקה אבל קרא דרובץ תחת משאו לא משמע לכ''ע אלא בפריקה וכשנכתבו שניהם ע''כ גם לר''ש קרא דנופלים בדרך הוי בטעינה וא''כ לר''ש לא יכתוב אלא חד יתורא לאין בעליו עמו בקרא דנופלים בדרך וי''ל דרובץ תחת משאו נמי לא מסיים לר''ש דאפשר למשמע בטעינה דע''י שאין הרבה בני אדם לטעון מכביד המשוי על הבהמה ורובצת ולקמן לא אצטריך למימר דלא מסיימי אלא אקרא דנופלים בדרך והא דפריך לקמן (בבא מציעא דף לב:) והא וחדלת בפריקה הוא דכתיב לא הוי אלא אליבא דרבנן דלר''ש מצי למהוי בטעינה:
לְמָה לִי לְמִכְתַּב הָנֵי תַּרְתֵּי, וּלְמָה לִי לְמִכְתַּב אֲבֵידָה? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא הָנֵי תַּרְתֵּי – מִשּׁוּם דְּצַעֲרָא דְּמָרַהּ אִיתָא, צַעֲרָא דִּידַהּ אִיתָא. אֲבָל אֲבֵידָה, דְּצַעֲרָא דְּמָרַהּ אִיתָא וְצַעֲרָא דִּידַהּ לֵיתָא, אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן אֲבֵידָה – מִשּׁוּם דְּלֵיתֵאּ לְמָרַהּ בַּהֲדַהּ,
Rachi (non traduit)
למה לי למכתב אבידה. השבת אבידה לכתוב או הא או הא וליגמר מניה דהא כולהו אזהרות ממון ישראל הוא:
צערא דמרה. הוא העומד שם ואין יכול לטעון לבדו וכן לפרוק:
דליתא למרה בהדה. שיטרח בהשבתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source